העידן המודרני החל ב 1452 (כריסטופר Columbus היה בן שנה, ולאונרדו Da Vinci רק נולד). באותה שנה איבדה הכנסייה את ייחודה, כי הכומר הפסיק להיות מהדורת החדשות של הכפר! החֵל מאותו יום שבו גוטנברג (Carl Gutenberg) הכניס את מכונת הדפוס לשימוש יום יומי, התאפשר לפתע להעתיק ספרים, ולהפיץ עלונים (אנטישמיים, וזה בדיוק מה שקרה). ההמון למד לקרוא. קיבל חומר. השכיל. למד הנהלת חשבונות. הדפיס ממסרים כספיים. מהפכת התקשורת החלה. לא לשווא רואים במכונת הדפוס, כהמצאה החשובה ביותר לאנושות, מאז הגלגל. רק שעם התפתחות ההשכלה, קרו עוד דברים.

התוצאה הישירה של מהפכת התקשורת הייתה שמקור הסמכות עבר מהמעטים שידעו לקרוא, לכל העם. דהיינו, לכל מי שיכול היה לקרוא. המידע אפשר חקירה והשוואה, והקוראים למדו כי מה שידעו קודם, לא היה כל כך אובייקטיבי. נוצר חוסר אמון. וויכוח. ביקורת. חילוקי דעות גדולים אפילו עד כדי פילוג הכנסייה (Luther מרטין:  95 התזות שהובילו לפילוג הפרוטסטנטים מהכנסייה הקתולית [1517] בתור דוגמא). וכל זאת, כי היה מידע. היו נתונים. "הנה כך עוברת לה תהילת עולם" SIC TRANSIT GLORIA MUNDIS (אמר נירון Nero כשהתאבד). ואכן הסמכות (תהילתה, והכוח שבה עמה) אבדו בגלל חוסר האמון - והתחלפו במנגנון של "משא ומתן". כל דבר negotiable. בר מו"מ. אבל 1452 הייתה רק ההתחלה.

ב 1642 המציא א. פסקל (PASCAL) את המחשב הראשון. ב 1753 מוריסון המציא טלגרף. ב 1799 סוללה Volta. ב 1810 Koenig&bauer ממציאים את מכונת הדפוס האוטומטית (אמנם על קיטור) ומעכשיו כל אחד יכול להיות מנוי לעיתון. 1837 מור ס ((Morse. 1843 פקסימיליה ((Fax. 1876 טלפון. 1921 Pager בשמו: קולנית © שהוא קיצור מאנגלית של Call any time. 1926 טלוויזיה. 1939 מחשב אלקטרוני. 1947 הטלפון הסלולרי (celular). 1956 טרנזיסטור. 1960 טלוויזיה צבעונית. 1983 טלפון באוטו. 1986 אינטרנט.

התקשורת הפכה ניידת וזמינה יותר. וככל שהשתפרה התקשורת כך הלכה הסמכות והצטמצמה עד לאבסורד כפי שאפיין זאת שופט בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר בכנס "האלימות בחברה": "...ההליך המשפטי הופך ... לתהליך מסחרי של משא ומתן". כן, אפילו שם נעלמה הסמכות.

איך זה מתקשר לשיווק? ובכן, אם פעם איש המכירות הסתובב עם העגלה, ויכול היה למכור כל דבר שעלה בדעתו לקונים תמימים (שיקויי אהבה, מרפה לשיתוק, ומה לא) מפני שהיו חסרי ידע ומידע (איפה האינטרנט?), כיום, עוד לפני שהוא פותח את הפה, הוא כבר חשוד! אין אמון! והתוצאה, עבודה כפולה. בלי משא ומתן, דבר לא יימכר!

אבדן הסמכות יצר את אבדן האמון (המוצר באתר להמחשה בלבד?). וזה גורר את בן האדם למיקוח, או בלשון נאה יותר משא ומתן. המו"מ פלש לכל פרק אפשרי (וגם לא) ביחסי אנוש. ובמיוחד לתוך השוק (השיווק). תחשבו רגע בבקשה, כמה זמן וכסף עולה אבדן האמון. הלקוח מברר כל דבר פעמיים ושלוש, ולכן דוחה את ההחלטה. איש המכירות לא יודע מתי להאמין למה שהלקוח אומר לו. והמנהל שלו? .... והתוצאה ברורה.

מסקנה: התקשורת אשמה! אולי לא במובן שמתכוונים אליו כיום (המדיה) אבל בעיקרון. תפוצת המידע גורמת לפגיעה באמון (לפעמים בצדק לצערנו) ולערעור (כמעט) כל סמכות. הכנסייה גילתה את זה כבר במאה ה 16! ואנחנו צריכים לחיות עם זה היום. ומחר. איך אפשר להפוך את זה למשהו חיובי בַשוק ובשיווק? צור קשר